רעד ראשוני Essential Tremor

רעד ראשוני היא הפרעת התנועה השכיחה ביותר. חולים עם רעד ראשוני עשויים לחוות רעד בלתי נשלט בימיים, ראש, בזמן דיבור או בחלקים אחרים בגוף.

רעד ראשוני מתחיל לרוב בגיל המבוגר ועלול להחמיר בהדרגה עם הזמן. הרעד נוטה להיות הכי בולט כאשר מחזיקים את הידיים מתוחות לפנים או כאשר מבצעים פעולות מוטוריות עדינות כמו הרמה של כוס, צלחת, או בזמן כתיבה. הרעד לרוב פוסק בזמן מנוחה. מתח עשוי להגביר את הרעד באופן זמני.

יש הטועים לחשוב שרעד ראשוני הוא מחלת הפרקינסון, אולם הרעד במחלת הפרקינסון מגיע בשלב מתקדם יותר של המחלה, ונוצר דווקא כשהידיים במנוחה. למחלת הפרקינסון סימנים נוספים כגון איטיות בתנועה, קשיי הליכה וממצאים נוספים שאינם מופיעים בחולים עם רעד ראשוני.

הגורם לרעד ראשוני אינו ידוע, אולם ליותר ממחצית החולים יש בן משפחה נוסף עם רעד. עד כה החוקרים טרם מצאו את הגן הגורם לרעד ראשוני. אין עדיין מבחן אבחנתי לרעד ראשוני, אך במסגרת שלילת אבחנה מבדלת, מבצעים בדיקות דם לתפקוד בלוטת התריס, היכולה לגרום להחמרה ברעד. קיימות גם תרופות שיכולות לגרום לרעד. הטיפול מתמקד בהפחתת הרעד, אולם אין טיפול שמרפא אותו. בטיפול תרופתי שעשוי לסייע להפחתת הרעד ניתן למצוא תרופות מסוג חוסמי בטא ותרופות נוגדות פרכוס. טיפול נוסף הוא הזרקת בוטולוניום מספר פעמים בשנה, אך טיפול זה יעיל בעיקר למי שסובל מרעד בראש או בדיבור. טיפול ניתוחי לרעד ראשוני עשוי לכלול גם גירוי מוחי עמוק – DBS, לקיצוב אזור התלמוס. רעד ראשוני לא מקצר את תוחלת החיים, אך הרעד עשוי להתגבר עם השנים. חלק מהחולים מדווחים על תחושת נכות מסוימת בגלל קושי בכתיבה, אכילה או שתייה ואף מבוכה חברתית. רעד קל לרוב אינו דורש טיפול, אך דורש מעקב. הטיפול צריך להשקל כאשר הרעד מפריע לתפקוד היומיומי. מקור: MDS.