מחלת פרקינסון היא מחלה כרונית מתמשכת, חשוכת מרפא, הפוגעת בתאי המוח המייצרים דופמין – המשמש להעברת אותות מהמוח למערכת העצבים המרכזית. המחלה מופיעה בצורות שונות אצל כל אחד מהחולים בה כאשר עיקר פגיעתה היא ביכולת התפקוד של החולה, אשר עם הזמן הופך לנתמך בדרגה גבוהה יותר ונזקק לעזרה צמודה בביצוע פעולות פשוטות. בשלבים הראשונים המחלה מתבטאת ברעד, נוקשות שרירים, תנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות, דיבור בלתי ברור וירידה ביכולת תנועת הפנים ובשפת הגוף. מעבר לסימנים החיצוניים ישנם גם תופעות פיזיולוגיות נוספות כמו הפרעות במערכת העיכול ובשתן והשליטה בסוגרים. למחלה זו גם הייבטים נפשיים כמו דיכאון, חרדה והזיות.
על אף הדימוי כי המחלה פוגעת בעיקר באוכלוסיה המבוגרת לעיתים גם אצל אנשים צעירים מתגלים הסימנים לה, וייתכן אפילו אצל גילאי ה 30 וה- 40 נמצא סימני מחלת פרקינסון.
הנתונים הסטטיסטיים מדברים על גיל ממוצע של 58 למחלה, ובישראל אומדן החולים מגיע לכ- 22,000 חולים בפרקינסון.
סימפטומים עיקריים:
מחלת הפרקינסון שייכת לקבוצת מחלות נוירולוגיות הפוגעת במערכת המוטרית. הסימפוטמים העיקריים של המחלה הם רעד – בידיים, ברגליים, בלסת ובפנים. נוקשות – בגפיים, בגב, איטיות תנועה, ואי יציבות/ חוסר שיווי משקל ו/או קורדינאציה. כאשר מחמירים סימפטומים אלו עלולים החולים להתקשות בהליכה, בדיבור או בהשלמת משימות פשוטות אחרות. המחלה במהלך מתמשך ומתקדם ומחמיר עם הזמן. היא אינה מדבקת ואינה תורשתית בדך כלל.
מחלת פרקינסון נגרמת כאשר תאי עצב במוח, באזור הקרוי Substania Nigra נפגמים או מתים. בפעולתם נוירונים אלו מייצרים את החומר הקרוי דופמין שהוא האחראי על העברת האותות בין ה- Substania Nigra למטרות הבאות האחראיות על פעולת שרירים תקינה. איבוד הדופמין גורם לתאי העצב לשגר גירויים עיצביים ללא תכלית, מה שבפועל יוצר מצב שבו האדם אינו יכול להוביל או לשלוט על תנועותיו באופן תקין.
הסימנים הראשוניים למחלת פרקינסון אינם בולטים בדרך כלל, ומתבטאים בעייפות או הרגשה כללית רעה, אי יציבות קלה, קושי בקימה מישיבה, כתב יד לא ברור, קושי בדיבור או איבוד חוט המחשב וכן הרגשת רוגז או דיכאון ללא כל סיבה הנראית לעין. תקופה מוקדמת זו יכולה להמשך זמן רב בטרם יופיעו הסימנים הקלאסיים הבולטים לעין. לרוב בני המשפחה והחברים הקרובים יהיו הראשונים שיצביעו על שינויים אלו.
עם התקדמות המחלה והופעת הרעד, עלול החולה בפרקינסון לחוש פגחעה בתפקוד היומי שלו. חולים עלולים להיות לא מסוגלים להחזיק חפצים בצורה יציבה או יגלו שקריאת ספר או עיתון הופכת למשימה בלתי אפשרית בעקבות הרעד.
הרעד הוא הגורם שבגללו פונים לסיוע רפואי.
מחלת פרקינסון לא משפיעה על כל החולים בה באותו האופן. אצל חולים מסוימים מתקדמת המחלה במהירות ואצל אחרים זה יכול להמשך שנים.חולים מסוימים הופכים להיות מוגבלים וסיעודיים ואצל אחרים יופיעו הפרעות מוטוריות קלות בלבד. הרעד הוא הסימן העיקרי אצל חלק מהחולים בעוד שאצל אחרים הוא סימן שולי בלבד מול סימנים בעייתים אחרים.
הטיפול במחלת פרקינסון:
עדיין לא קיים טיפול תרופתי מוחלט למחלת פרקינסון, אולם יש מגוון תרופות המקלות באופן דרמטי על סימני המחלה. ההחלטה על מהלך הטיפול המומלץ על ידי הרופא נתמכת בעיקרה על בסיס המידע של "עד כמה הסימנים מפריעים לתפקודו של החולה", ומתאים את הטיפול למצבו הפרטני של החולה. מאחר ואין שני חולים המגיבים לטיפול תרופתי באופן זהה סבלנות היא מילת המפתח כאן – עד להתאמת הטיפול התרופתי הנכון.
טיפול בגרייה מוחית עמוקה – DBS
כאשר יש ירידה בהשפעת התרופות או אצל חולים צעירים ולפי החלטת הרופא, ניתן לבצע השתלה של אלקטרודה מוחית על מנת לגרות חשמלית את האזור במוח שנפגע כתוצאה מירידה של ייצור הדופמין המוחי. טיפול זה מוכר בעולם יותר מעשרים שנים ומוצע גם בישראל בארבעה מרכזי פרקינסון עיקריים: מרפאת הפרקינסון בשיבא – תל השומר, מרפאת הפרקינסון באיכילוב – תל אביב, מרפאת הפרקינסון בהדסה עין כרם – ירושלים ומרפאת הפרקינסון ברמב"ם – חיפה.
מידע נוסף אודות הטיפול ב DBS ניתן למצוא כאן
Comentarios